חוק הביטוח הלאומי קובע בין היתר את זכויות העובד ואת חובות המעסיק במקרים של תאונות עבודה. עם זאת, יש הבדלים בין היקפים אפשריים של חובות המעסיק.

מי משלם? המעסיק או הביטוח הלאומי?

עובד שמבוטח בביטוח הלאומי ונפגע במהלך עבודתו עד מצב שבו הוא אינו מסוגל להמשיך לעבוד עקב הפגיעה, עשוי להיות זכאי כידוע לתשלום דמי פגיעה. במקרים כאלה, המטרה של דמי הפציעה המשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי ולפי חוק הביטוח הלאומי היא לפצות את העובד בגין אובדן ההכנסה.

מן העבר השני, יש גם את חובות המעסיק, בהיקפים משתנים כאמור, המושפעים בין היתר ממספר ימי ההיעדרות וממשך תקופת העסקתו של העובד אצל אותו המעסיק. חובות אלו נקבעו גם הן בחוק וחשוב להכיר אותן על מנת לאפשר את מיצוי הזכויות של העובד וכדי להימנע מהעמדה לדין בבתי הדין לעבודה.

כמה וממתי משלם המעסיק לעובד?

לפי חוק הביטוח הלאומי, על המעסיק לשלם לעובד את שכרו בעד יום הפגיעה. בנסיבות שבהן העובד נעדר מהעבודה למשך פחות מ-12 יום, הביטוח הלאומי הוא זה שמשלם לו את דמי הפגיעה בעד ימי ההיעדרות – אולם רק החל מהיום השלישי שלמחרת יום הפגיעה. אם לעומת זאת העובד נעדר יותר מ-12 יום, הוא יקבל את דמי הביטוח הלאומי החל מהיום שלמחרת יום הפגיעה.

המעסיק אינו משלם לעובד תשלום דמי פגיעה ישירות, אלא רק דרך המוסד לביטוח לאומי. במידה והביטוח הלאומי מאשר את התביעה של העובד, יעביר המוסד את דמי הפגיעה לזכות חשבון הבנק שלו – ויגבה מהמעסיק את התשלום בעד 12 הימים הראשונים. חובה זו מוטלת על כל המעסיקים ללא יוצא מן הכלל, למעט המעסיקים עובדי משק בית.

ומה לגבי דמי מחלה?

אסור למעסיק לנכות לעובד ימי מחלה עבור ימי השיקום וההתאוששות מתאונת העבודה. אבל אם העובד לא זכאי לדמי פגיעה, כי לא הגיש תביעה או כי התביעה שלו נדחתה מכל סיבה, הוא אכן יהיה זכאי למימוש של דמי המחלה מהמעסיק – וזאת אם ימי מחלה מצטברים אכן עומדים לזכותו.