אף על פי שאין בחוק תקנות גורפות בנוגע לתשלום שכר לעובדים בימי נופש, בכל זאת ישנן פסיקות שמהן אפשר להבין כיצד בתי הדין בוחנים כל מקרה לגופו.

הקו המנחה בפסיקות קודמות של בתי דין לעבודה בנוגע לתשלום שכר בימי כיף מצביע על קשר ישיר בין מחויבות העובדים כלפי ההשתתפות ביום הכיף ורמת מעורבותם – לבין החובה של המעסיק לשלם שכר באותו היום. כאשר יש למעסיק סיבה עסקית מובהקת לקיום יום הכיף, סביר שבתי הדין יחייבו אותו לשלם לעובדים את השכר שמגיע להם – לרבות שעות נוספות. במקרים אחרים שבהם היוזמה היא של העובדים, המעסיק עשוי להיות משוחרר מחובת התשלום.

בהקשר זה כדאי לזכור:

– מצד המעסיק, יום כיף מאורגן הוא כלי ניהולי שנועד לגבש את העובדים, להגביר את המוטיבציה שלהם ולהעשיר אותם בתכנים שקשורים אל תחום העיסוק ( או לתחביבים שונים, שאינם קשורים במישרין לעבודתם).

– אף שלא מדובר בפעילות עסקית פרופר, הרי שמבחינת העובדים, ימי הכיף לרוב מוגדרים כחובה ולא כרשות – והם לא יכולים לבחור שלא להופיע ללא אישור.

מסתבר זה הכל עניין של אינטרס

לדוגמה, בית הדין הארצי לעבודה עדיין לא קבע מבחנים שמגדירים מתי מעסיק מחויב לשלם לעובדיו שכר בעבור הזמן שבו הם משתתפים בנופש מטעמו, אלא אף מגדיל לעשות ומצהיר מראש שלא יכולה להיות קביעה גורפת בעבור כך. מצד שני, בתי הדין כן נסמכים על פסיקות קיימות שמתוכן ניתן להסיק מהם השיקולים המכריעים מבחינת מערכת המשפט.

אם ננסה לסכם זאת במשפט קצר, ככל שהאינטרס של המעסיק גדל – כך גדלה גם חובתו.

מעט יותר בהרחבה, העיקרון המנחה בפסיקות הקודמות לגבי תשלום שכר לעובדים בימי כיף הוא מידת הזיקה של הפעילות למטרותיו העסקיות והניהוליות של המעסיק. במילים אחרות, לפי בתי הדין, יש לבחון את מידת הקשר שבין האירוע לבין העבודה ואת הכדאיות של קיומו של יום כיף עבור המעסיק.

מה עושים כשאין נוסחה משפטית ברורה?

את הזיקה הישירה בין קיום יום הכיף לבין הכדאיות שלו עבור המעסיק בוחן בית הדין לפי מידת המעורבות הכללית של העובדים ושל המעסיק, כמו גם מעורבותם באופן הארגון בפועל, באופן מימון האירוע, בקביעת התכנית ליום הכיף ועוד. בין היתר, בית הדין ינסה לברר מי ארגן את יום הכיף – והאם מדובר על יוזמה של העובדים או של המעסיק. לאחר מכן, יבחן בית המשפט מהי הפעילות העיקרית שנקבעה ליום הכיף, האם היא נלווית לעבודה, כיצד עוד תורמת הפעילות למעסיק וכן הלאה.

ההמלצה שלנו היא לבחור אחת משלוש אופציות:

– האופציה המקובלת – ליזום ימי כיף באיזה נושא שנראה לך (כמעסיק) כנושא הנכון ולשלם שכר עבורו. במקרה כזה, ניתן גם לשתף את העובדים בכל ההחלטות, או אף לתת להם לארגן את יום הכיף לגמרי בעצמם, תוך ידיעה שיקבלו שכר על ההשתתפות.

– אופציית ביניים – ליזום ימי כיף שהנוכחות בהם אינה מוגדרת חובה. במקרים כאלו, אפשר לסכם מראש עם העובדים שרק אלו שיגיעו יקבלו שכר על ההשתתפות באותו יום כיף.

– אופציה אחרונה – להודיע לעובדים באופן גורף (וכסעיף בחוזה העבודה) שאין בכוונתך ליזום או לשלם שכר על השתתפות בימי כיף. (ביכולתך להציע להשתתף במימון ימי כיף שהעובדים יארגנו בעצמם ויוציאו אל הפועל לבדם).