אף על פי שאין בחוק תקנות גורפות בנוגע לתשלום שכר לעובדים בימי נופש, בכל זאת ישנן פסיקות שמהן אפשר להבין כיצד בתי הדין בוחנים כל מקרה לגופו. הקו המנחה בפסיקות קודמות של בתי דין לעבודה בנוגע לתשלום שכר בימי כיף מצביע על קשר ישיר בין מחויבות העובדים כלפי ההשתתפות ביום הכיף ורמת מעורבותם – לבין החובה של המעסיק לשלם שכר באותו היום. כאשר יש למעסיק סיבה עסקית מובהקת לקיום יום הכיף, סביר שבתי הדין יחייבו אותו לשלם לעובדים את השכר שמגיע להם – לרבות שעות נוספות. במקרים אחרים שבהם היוזמה היא של העובדים, המעסיק עשוי להיות משוחרר מחובת התשלום. בהקשר זה